#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכג. מה הדין ומדוע אם הוזמו 1) עדי גניבת נפש 2) עדי מכירה 3) עדים ראשונים או אחרונים של בן סורר ומורה 4) שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל? 	"1) לחזקיה אף אם הגיעו עדי מכירה אין נהרגין דגניבה לחודה קיימא ומכירה לחודה קיימא, ולוקים דלא הוי לגבייהו לאו שניתן לאזהרת מיתת בי""ד <sup>קכח</sup>.<br>לר' יוחנן אם הגיעו עדי מכירה נהרגין דגניבה אתחלתא דמכירה היא וחייבים אף על חצי דבר כרבנן <sup>קכט</sup>.<br>2) למסקנא לכו""ע נהרגין. לחזקיה כיון שעדותם היא דבר שלם, שהרי יכולים עדי הגניבה לומר שלהלקותו באנו. ולרבי יוחנן כיון שאפילו עדות שהיא חצי דבר מתקבלת כרבנן.<br>3) עדים הראשונים אין נהרגים מתוך שיכולים לומר להלקותו באנו. וכתבו התוס' (ד""ה מתוך) שאין הטעם תלוי באמירתם אלא במאי דעידי גניבה ראשונה אינם צריכים לעידי גניבה שניה.<br>עדים האחרונים נהרגים שמתוך שעדים הראשונים יכולין לומר להלקותו באנו נמצא שהאחרונים עשו את כל הדבר.<br>4) שתי הכתות צריכות זו לזו ואין הראשונים יכולים לומר להלקותו באנו, והוה ליה כל עדות חצי דבר, לחזקיה דסבר כר""ע דאמר דבר ולא חצי דבר אין נהרגין, ולר' יוחנן דאמר כרבנן שאמרו דבר ואפילו חצי דבר נהרגין <sup>קל</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>קכח.  וביאר הר""ן שכיון שחזקיה סובר שאיסור הגניבה עומד לעצמו לכן יכולים עדי הגניבה לומר שלא היתה כוונתם לחייב את הגנב מיתה אלא מלקות.
<br>קכט.  כן פירש רש""י. והר""ן כתב שלפי המסקנא דגמ' חזקיה ור' יוחנן אינם חולקים במח' ר""ע ורבנן בדבר או אפי' חצי דבר, אלא שרבי יוחנן סבר שהחיוב מיתה מהגניבה ולכן אין עדי הגניבה לוקים משום שניתן לאזהרת מיתת בי""ד ואף נהרגין אם היו עדי מכירה ונגמר הדין, ולחזקיה חיוב המיתה מתחיל במכירה ולכן אין עדי הגניבה נהרגין, ולוקים משום שלא ניתן לאזהרת מיתת בי""ד.
<br>קל.  כן פירש רש""י. והר""ן פירש שלחזקיה עדות הגניבה עומדת לבדה לענין לחייבו ממון, ועל כן לפיו עידי הגניבה חייבים ממון אם הוזמו, ולפי ר' יוחנן הגניבה היא תחילת האכילה וגם עידי הגנבה באו לחייבו מיתה ולא ממון, ועל כן אם הוזמו הם חייבים מיתה.</span>"	סנהדרין פו. - פו: ותוס' 		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שכד. האם מתחשבים ברמיזה? 	"בסוגיין נאמר שאין מתחשבים ברמיזה. והקשו התוס' (ד""ה קמ""ל) שבב""ק מבואר שמתחשבים ברמיזה. ותירצו א. ששם מדובר ברמיזה חשובה שבכל השלשה ימים באו אלו עם אלו ומרמזים אבל כאן מדובר ברמיזה גרועה. ב. שמתחשבים ברמיזה בדיני ממונות אבל לא בדיני נפשות."	סנהדרין פו: ותוס'		
